סעיף
        א :
    
    
                כָּל תַּעֲנִית שֶׁאוֹכְלִים בּוֹ בַּלַיְלָה, בֵּין צִבּוּר בֵּין יָחִיד, הֲרֵי זֶה אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה עַד שֶׁיַעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר, וְהוּא שֶלֹא יָשַן (שְנַת קֶבַע), (טוּר) אֲבָל אִם יָשַׁן (שְׁנַת קֶבַע) , אֵינוֹ חוֹזֵר וְאוֹכֵל וְלֹא שׁוֹתֶה אֶלָּא אִם כֵּן הִתְנָה לֶאֱכוֹל אוֹ לִשְׁתּוֹת.        
    
    הגה: 
  וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּבִשְׁתִּיָה אֵין צָרִיך תְּנַאי, דְּמִסְתָמָא דַעְתּוֹ שֶׁל אָדָם לִשְׁתִּיָה אַחַר הַשֵּׁנָה וְהָוֵי כְּאִלּוּ הִתְנָה (טוּר וּמָרְדֳּכַי וְהַגָהוֹת מַיְמוֹנִי וְהַגָּהוֹת אָשְׁרִי) .