סעיף
א :
כָּל תַּעֲנִית שֶׁאוֹכְלִים בּוֹ בַּלַיְלָה, בֵּין צִבּוּר בֵּין יָחִיד, הֲרֵי זֶה אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה עַד שֶׁיַעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר, וְהוּא שֶלֹא יָשַן (שְנַת קֶבַע), (טוּר) אֲבָל אִם יָשַׁן (שְׁנַת קֶבַע) , אֵינוֹ חוֹזֵר וְאוֹכֵל וְלֹא שׁוֹתֶה אֶלָּא אִם כֵּן הִתְנָה לֶאֱכוֹל אוֹ לִשְׁתּוֹת.
הגה:
וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּבִשְׁתִּיָה אֵין צָרִיך תְּנַאי, דְּמִסְתָמָא דַעְתּוֹ שֶׁל אָדָם לִשְׁתִּיָה אַחַר הַשֵּׁנָה וְהָוֵי כְּאִלּוּ הִתְנָה (טוּר וּמָרְדֳּכַי וְהַגָהוֹת מַיְמוֹנִי וְהַגָּהוֹת אָשְׁרִי) .