א. יש קהילות שנהגו לומר אבינו מלכנו בשבת, אולם כבר האריך אאמו"ר שליט"א להוכיח (עיין בעץ ארז ח"ד עמ' 92 ואילך) שאסור לומר אבינו מלכנו בשבת כלל כמבואר בתשובת הריב"ש (סימן תקיב), אם מטעם שאין מקום לבקשת צרכי האדם בשבת, ואם מצד שאין מזכירים עוונות בשבת. וגם בראש השנה שאינו בשבת, אין אומרים "אבינו מלכנו חטאנו לפניך", "א"מ מחול וסלח לכל עוונותינו", "א"מ קרע רוע גזר דיננו", "א"מ מחוק ברחמיך הרבים כל שטרי חובותינו", "א"מ מחה והעבר פשעינו מנגד עיניך". ורק ביום הכיפורים שחל להיות בשבת, אומרים מכיון ש"אם לא עכשיו אימתי?". וכן נהגו רוב הקהילות הספרדיות. אמנם האשכנזים לא אומרים גם ביום הכיפורים שחל להיות בשבת, חוץ מבתפילת נעילה (כמבואר ברמ"א בסימן תרב, ובסימן תריט ס"ג, ובסימן תרכג ס"ה). אך אין ליצור מחלוקת בבית הכנסת.
ב. כתב הרמ"א שיש להאריך בפיוטים ותפילות עד חצות היום. וכן נהגו גם הספרדים. ורבים נהגו להיות עד חצות היום בתענית, ואין בכך כל איסור בראש השנה. ואף על פי כן, אין להאריך בתפילה יותר מחצות היום, מפני שמחת יום טוב (עיין במה שכתבתי בחוברת 'תחל שנה וברכותיה' עמ' 8 – 12). והמאריכים את התפילה עד שעות אחר הצהריים, ומקדשים ואוכלים בין שחרית למוסף, יצא שכרם בהפסדם. שאין לאכול לפני התקיעות (משנה ברורה סימן תלא סק"ו. שערי תשובה אורח חיים סימן תקפד סק"ג), כפי שאין לאכול לפני כל מצוה שזמנה קבוע (שלחן ערוך אורח חיים סימן תלא ס"ב. סימן תרנב ס"ב. סימן תרצב ס"ד). ואסור להפסיק בין תקיעות דמיושב לתקיעות דמעומד (שלחן ערוך אורח חיים סימן תקצב ס"ג).