סעיף
א :
שופר של ראש השנה, מצוותו בשל איל וכפוף. ובדיעבד, כל השופרות כשרים, בין פשוטים בין כפופים. ומצווה בכפופים יותר מבפשוטים. ושל פרה פסול בכל גוונא, וכן קרני רוב החיות, שהם עצם אחד ואין להם מבפנים זכרות, פסולים.
הגה:
(וכן שופר מבהמה טמאה פסול) (ר"ן פרק ד' דר"ה).עץ אר"ז
א. המצוה לכתחילה היא לתקוע בשופר של איל (שהוא כבש בוגר), כדי להזכיר את עקידת יצחק. אך כשאין שופר של איל כל השופרות כשרים וכפי שאמר השו"ע. ולא נקרא שופר אלא גלד שעוטף את העצם של הקרן.
ב. מה שנקרא בלשון העם 'שופר תימני', אינו טוב לכתחילה. שאין זה איל, אלא קרן של אחת החיות (ויש אומרים שהוא הדישון המוזכר בתורה). ולכן נחלקו לגביו גם רבני תימן. ורבים מחכמי ישראל פסלו כל שופר שאינו של איל, ולכן יש להשתדל לקחת דווקא קרן של איל.