שולחן ערוך

סעיף ב :
חרש שוטה וקטן, פטורים. וחרש, אפילו מדבר ואינו שומע, אינו מוציא, דכיוון שאינו שומע – לאו בר חיובא הוא.
הגה:
אבל שומע ואינו מדבר, מוציא אחרים ידי חובתן (בית יוסף).