סעיף
ו :
הגה:
והמנהג שהנשים מברכות על מצוַת עשה שהזמן גרמא, על כן גם כאן מברכות לעצמן. אבל אחרים לא יברכו להן, אם כבר יצאו ואין תוקעין רק לנשים; אבל אם תוקעין לאיש המחוייב, מברכין לו אף על פי שכבר יצאו, כמו שנתבאר סימן תקפ"ה סעיף ב' הגה א' (דעת עצמו). עץ אר"ז
א. כלומר, לדעת הרמ"א מותר לאשה לתקוע לעצמה, אך אין לאיש לתקוע לאשה, אלא אם הוא או אדם אחר צריך לצאת ידי חובה. אך לדעת השו"ע מותר לתקוע לאשה בלבד. ואמנם יש חכמים שאמרו שאין לתקוע לאשה, אלא שחכמים אלה אמרו שגם היא עצמה לא תתקע. והרמ"א כתב בסימן תקצו שאחר שתקע את התקיעות שחייב האדם, אין לתקוע סתם בשופר. וכל זה מפני שלדעתם יש איסור שבות לתקוע בשופר שלא לצורך כבכל יום רגיל. אך למעשה מותר לתקוע לאשה (וע"ע במה שכתבנו בסימן תקצו). וטוב שהתוקע לאשה יכוון להוציא יד"ח כל מי ששומע את תקיעתו.
ב. נחלקו חכמי ישראל האם האשה יכולה לברך על מצות עשה שהזמן גרמא. ולהלכה יכולה האשה לברך על מצות עשה שהזמן גרמא. ואע"פ שהיא איננה מצווה, "וצוונו" מתייחס לעם ישראל בכללותו, ולא לאדם הפרטי.