סעיף
ח :
הגה:
נתכוון שומע לצאת ידי חובתו, ולא נתכוין התוקע להוציאו, או שנתכוון התוקע להוציאו ולא נתכוון השומע לצאת, לא יצא ידי חובתו, עד שיתכוון שומע ומשמיע.עץ אר"ז
המתעסק הוא אדם שאינו מתכוון לתקיעה כלל. אלא הוא משחק בשופר, ויצא לו קול שופר. והתוקע לשורר, הוא אדם המתכוון לתקוע לשם הניגון ולא לשם מצוה.
אבל אם אין ויכוח על החלק הראשון של דבריו, לא כן הוא לגבי ההמשך. במאמרי הארוך ('עץ ארז' ח"ד) בפרק "האם מצוות צריכות כוונה", הוכחתי שמצוות אינן צריכות כוונה, כלומר שאם לא התכוון לשם מצוה - יצא ידי חובה. ולכן, המתעסק והשומעים ממנו לא יצאו ידי חובה, כדברי השו"ע, אבל התוקע לשיר יצא ידי חובה אם תקע כראוי, כפסקו המפורש של רבא בר"ה (כח.).