שולחן ערוך

סעיף ד :
שלשה שברים צריך לעשותם בנשימה אחת אבל שלשה שברים ותרועה דתשר"ת יש אומרים שאינו צריך לעשותם בנשימה אחת והוא שלא ישהא בהפסקה יותר מכדי נשימה ויש אומרים שצריך לעשותם בנשימה אחת וירא שמים יצא ידי כולם ובתקיעות דמיושב יעשה בנשימה אחת ובתקיעות דמעומד יעשה בשתי נשימות.
הגה:
והמנהג הפשוט לעשות הכל בב' נשימות ואין לשנות:
עץ אר"ז

נחלקו חכמי ישראל האם מי שתקע תשר"ת או תש"ת או תר"ת בנשימה אחת יצא (ראה בסעיף הבא): יש מי שאמר שמי שתקע בנשימה אחת לא יצא ידי חובה. ויש מי שאמר שלכתחילה יש להפריד בנשימה בין תקיעה לשברים/לתרועה ובין השברים/התרועה לבין התקיעה האחרונה, אך בדיעבד אין זה פוסל. ויש מי שאמר שאין בעיה אפילו לכתחילה לתקוע בנשימה אחת. 

ועוד נחלקו (בסעיף זה) האם השברים והתרועה של תשר"ת הם קול אחד ויש לתקוע אותם בנשימה אחת דווקא, או שהם שני קולות ויש לתקוע אותם בשתי נשימות דווקא, או שאפשר לתקוע אותם בשתי נשימות. 

ולדעת השו"ע ההלכה שצריך להפריד לכתחילה בנשימה בין תקיעה לשברים/לתרועה ובין השברים/התרועה לבין התקיעה האחרונה, אך בדיעבד אין זה פוסל. ובעניין השברים והתרועה של תשר"ת קבע שיש להחמיר לכתחילה, ובתקיעות שלפני מוסף יש לתקוע בנשימה אחת, ובתקיעות שבמוסף יש לתקוע בשתי נשימות. והרמ"א אמר שהמנהג הוא תמיד בשתי נשימות.

אך שורת הדין היא זו: אפשר לתקוע אפילו תשר"ת תש"ת או תר"ת בנשימה אחת, כל עוד ישנה הפרדה ברורה בין התקיעה הראשונה לשברים/לתרועה, ובין השברים/התרועה לבין התקיעה האחרונה. ובתשר"ת יש לכתחילה לתקוע ברצף את השברים והתרועה. ומי שנהג כפי מה שכתב השו"ע או הרמ"א לא ישנה את מנהגו [ולא כל האשכנזים נהגו כרמ"א בזה]. אך כל זה לא פוסל בדיעבד.