סעיף
ב :
וכן אוכלים ומשקים שתולין בסוכה כדי לנאותה -- אסור להסתפק מהם כל שמונה, אפילו נפלו. (וביום טוב ושבת אסור לטלטלם דמוקצים הם) (טור) .
ואם התנה עליהם בשעה שתלאם ואמר "איני בודל מהן כל בין השמשות" (של שמונה ימים) (בית יוסף בשם אורחות חיים) -- הרי זה מסתפק מהם בכל עת שירצה שהרי לא הקצה אותם ולא חל עליהם קדושת הסוכה ולא נחשבו כמותה. ודוקא שמתנה בזה הלשון. אבל אם אמר "אני מתנה עליהם לאוכלם כשיפלו" -- אינו כלום. ואם אמר "אני מתנה עליהם לאכלם אימתי שארצה" -- מהני, שגם בין השמשות בכלל:
הגה:
וצריך לעשות התנאי קודם בין השמשות הראשון (דברי עצמו כסברת אורחות חיים שהביא הבית יוסף ולא כמהרי"ל). יש מן האחרונים שכתבו דבזמן הזה אין נוהגים להתנות (מהרי"ל) והכי נהוג בנויין התלוים בסכך. אבל בנויין שנותנים בדפנות, כגון סדינים המצויירים, נוהגין לטלטלם מפני הגשמים אפילו בלא תנאי משום דיש אומרים דאין אסור אפילו בדפנות עצמן כל שכן בנויין. ומכל מקום טוב להתנות עליהם (דרכי משה). אם סיכך בהדס או תלה בסוכה אתרוג לנוי -- מותר להריח בו דלא הוקצה מריח רק שלא יגע בו דאסור בטלטול. ויש אוסרים בהדס (ר"ן סוף פרק לולב הגזול) כדלקמן סימן תרנ"ג: