סעיף
ט :
מליח שאינו נאכל מחמת מלחו דינו כרותח ומפליט לאסור כדי קליפה ואם הוא שומן הגיד וקנוקנות שבו והקרומות יש להחמיר ולהצריכם נטילת מקום ואם הוא חלב ממש צריך ששים לבטלו ואם הבשר שנמלח עמו הוא שמן אפילו בשומן הגיד וקנוקנות שבו צריך שישים לבטלו וליטול ממקום שנגע כדי נטילת מקום ולפחות קליפה וכל זה לענין חתיכה עצמה שהיה החלב דבוק בה ולענין שאר חתיכות שנמלחו יחד אם אין בכל אחת מהם בפני עצמה שישים לבטל החלב אסורות ואין מצטרפין ביחד לבטל החלב דאין חלב מפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ואם אין ידוע אם נגע בכולן כולן אסורות ואם ידוע שלא נגע אלא באחת ואין ידוע איזו היא כולן מותרות דחד בתרי בטיל אפילו הן חתיכות הראויות להתכבד:
הגה:
ויש אומרים דכל מליחה אינה אוסרת רק כדי קליפה (טור ומרדכי סי' תרעד בשם ראבי"ה ור' אפרים ופוסקים ור"ן ורשב"א במשמרת הבית ורא"ה בבדק הבית בשם רמב"ן. וצ"ע אמה שמביא ב"י סימן צ"א ותורת חטאת ריש כלל ל"ח על שם רמב"ן להפך). ולפי שאין אנו בקיאין בין בשר שמן לכחוש אנו נוהגין לשער בכל מליחה בשישים כמו בבישול (מהר"י וייל ובארוך ובהגהת ש"ד ובמרדכי בשם אור זרוע וכל האחרונים) דאם איכא שישים בין הכל ביחד נגד כל החתיכה שהחלב דבוק בה אז הכל שרי מלבד אותה חתיכה שהאיסור דבוק בה. מיהו אותה החתיכה שהאיסור נגע בה צריך קליפה מעט (רשב"א). ואם אינו יודע איזה נגע הכל שרי (מרדכי פרק ג"ה וש"ד). ואם אין שישים הכל אסור ואין לשנות המנהג. ואף על פי שיש בזה קצת קולא אם היה האיסור שמן ומפעפע מ"מ יש לסמוך בכי האי גוונא אדברי המקילין וסבירא להו דאינו אוסר במליחה רק כדי קליפה כדי שלא נצטרך לשער בין איסור שמן לכחוש כי אין אנו בקיאין. וכל זה באיסור ששייך בו שמנונית כגון חלב או ציר וכי האי גוונא. אבל באיסור שאין בו שמנונית כלל כגון חמץ בפסח -- לכולי עלמא מליחה אינה אוסרת רק כדי קליפה (סברת הרב ממשמעות פוסקים הנ"ל). ועיין באו"ח הלכות חמץ סי' תסז כיצד נוהגין ועיין לעיל סימן ס"ד. אם הקרומים או חוטים של חלב נמלחו עם בשר יש אומרים דבהפסד מרובה יש להתיר במליחה ע"י קליפה אף על פי שכבר נהגו לשער כל מליחה בשישים אפילו באיסור כחוש ויש לסמוך על זה באיסור כחוש שאינו אלא מנהג לשער בשישים (לפי סברת ה(רמב"ם) (הרמב"ן) והנמשכים אחריו ומהר"ם פדווא בתשובה להרב סימן צ') אבל לא באיסור שמן שמדינא צריך שישים: