סעיף
ב :
ריבוי הסעודות שמרבים בהם הם סעודות הרשות, שלא קבעום למשתה ושמחה.
הגה:
ויש אומרים שיש קצת מצוה בריבוי הסעודות, משום דבאותן הימים היה חנוכת המזבח (מהר"א מפראג). ונוהגין לומר זמירות ושבחות בסעודות שמרבים בהם, ואז הוי סעודת מצוה (מנהגים).
יש אומרים שיש לאכול גבינה בחנוכה, לפי שהנס נעשה בחלב שהאכילה יהודית את האויב. (כל בו ור"ן).עץ אר"ז
דברים אלו הם דברי המהר"ם מרוטנבורג, אך כל הראשונים חלקו על זה. ואפילו יש מתלמידיו שאמרו שכיון שאסור להתענות בחנוכה, וכיון שאומרים על הניסים בסעודה ומהללים לקב"ה על ניסיו - אין זו סעודת רשות כלל. ויותר מזה נאמר בתלמוד (שבת כא:): "לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה". וא"כ איזו משמעות יש ליום טוב אם הוא מותר בעשיית מלאכה, ואין בו שום מימד של שמחה? לכן ודאי שיש מצוה בסעודה ובשמחה בחנוכה.
ומכל מקום לכתחילה יש לעשות כפי מה שאמר הרמ"א, לשיר זמירות לכבוד חנוכה בסעודה או לומר דברי תורה בסעודה, ואז זו סעודה של מצוה לכל הדעות. שכל סעודה הנקבעת לכבוד מצוה היא סעודת מצוה.