סעיף
ב :
הדלקה עושה מצוה לפיכך אם כבתה קודם שעבר זמנה אינו זקוק לה ואפילו כבתה בערב שבת קודם קבלת שבת שעדיין הוא מבעוד יום אינו זקוק לה וכן אם לאחר שהדליקה בא לתקנה וכיבה אותה בשוגג אינו זקוק לה:
הגה:
ואם רוצה להחמיר על עצמו ולחזור ולהדליקה אין לברך עליה (רשב"א סימן תקל"ט ור"ן) :עץ אר"ז
א. אע"פ שאם כבתה אינו חייב לחזור ולהדליקה, כל זמן שהוא עדיין עוסק בהדלקה יחזור וידליק את הנרות. וגם לאחר מכן, אם הוא תוך זמן ההדלקה טוב לחזור ולהדליק את הנרות (בלי ברכה). שמה שאמרו חז"ל "כבתה אין זקוק לה" אין פירושו שאין צורך כלל להדליק, אלא שאינו חייב לחזור להדליק.
ומכל מקום אם הדליק לפני השקיעה (כגון בערב שבת) וכבה הנר לפני שנכנסה השבת - אם עדיין לא קבל על עצמו את השבת, חייב לחזור ולהדליק. ואף על פי שהשו"ע פסק שאינו צריך, כתבו הגאונים שצריך לחזור ולהדליק.
ב. אם הדליק במקום שיש רוח מצויה, שודאי שהנרות יכבו, לא יצא ידי חובה. ולכן צריך להדליק שוב, ואם כבר אינו עסוק בהדלקה, צריך לחזור ולברך על ההדלקה השניה.