א. תקנו חכמים לקרא ארבע פרשיות בחודש אדר (ובשנה מעוברת באדר ב'), או בסמוך לו: פרשת שקלים, פרשת זכור, פרשת פרה ופרשת החודש.
ב. תקנו לקרוא פרשת שקלים כדי להזכיר לציבור על מצות מחצית השקל שניתן בזמן זה, בזמן שבית המקדש קיים.
ג. הוספנו בלשון השו"ע, דין פרשת שקלים שחלה בשבת ויקהל, משום שלכאורה היה מקום לומר שכיון שפרשת כי תשא קרובה לפרשת ויקהל יש לסמוך על מה שקבעו רבותינו שאין איסור לדלג בתורה כשהעניינים קרובים, ועל עוד שיקולים ותנאים נוספים. אבל כיון שקבעו רבותינו שמוציאים שני ספרי תורה בשבת שקלים, חובה להוציא שנים.
רק במקרה שאין לצבור שני ספרים כשרים, אז מותר לקרא את שתי הפרשיות בספר אחד, ולגלול אותו במהלך הזמן שהקורא האחרון שבספר הראשון מברך את ברכתו שלאחר הקריאה.
ד. אין לומר קדיש בשבת לאחר קריאת התורה, אלא לאחר שעלו שבעה עולים. לכן לנוהגים בשבת שיש בה שלשה ספרי תורה, להעלות ששה עולים לפרשת השבוע, אין לומר קדיש בין הספר הראשון לספר השני.