סעיף
ט :
היתה כתובה תרגום או בלשון אחרת מלשונות הגויים, לא יצא ידי חובתו בקריאתה אלא המכיר אותו הלשון בלבד. אבל אם היתה כתובה בכתב עברי וקראה ארמית לארמי, לא יצא, שנמצא זה קורא על פה; וכיוון שלא יצא הקורא ידי חובתו, לא יצא השומע ממנו.
הגה:
אבל אין לחוש באיזה כתב כתובה (ב"י) .עץ אר"ז
א. מי שאינו מבין עברית, ושמע את קריאת המגילה בשפה שהוא מבין יצא ידי חובה, אך מי שמבין עברית, אינו יוצא ידי חובה (וכפי שכתוב בסעיף הבא).
ב. מי שקורא את המגילה בשפה זרה, צריכה המגילה להיות כתובה לפניו באותה השפה, על קלף ועם שאר דקדוקי כשרות המגילה.
ג. יש מחכמי ישראל שאמרו שאין לכתוב את המגילה אלא באותיות עבריות של כתב סת"ם. ולכן אם כותבים את המגילה בערבית לדוגמא, יש לכותבה כפי שכתב ריה"ל את ספר הכוזרי וכפי שכתב הרמב"ם את מורה הנבוכים - בערבית באותיות עבריות. אך בשעת הצורך יש לסמוך על דברי הרמב"ם, הב"י והרמ"א, שגם באותיות לועזיות המגילה כשרה.