סעיף
יד :
הקורא את המגילה, צריך שיכוין להוציא השומע, וצריך (שיכוין) השומע לצאת. ואם הקורא שליח ציבור, מסתמא דעתו על כל השומעים, אפילו הם אחורי בית הכנסת.
הגה:
אין מדקדקין בטעויותיה. ויש אומרים, דדווקא בטעות שהלשון והעניין אחד, כההוא עובדא דתרי תלמידי דהוו יתבי קמיה דרב, חד קרי יהודים וחד קרי יהודיים, ולא אהדר חד מינייהו; אבל טעות אחר לא.עץ אר"ז
א. לכתחילה צריך הקורא להתכוון להוציא ידי חובה כל מי ששומע את הקריאה [גם את מי שעומד מחוץ לבית הכנסת], וצריך השומע להתכוון לקיים את המצוה בשמיעה זו. ומכל מקום, כל מי שלא התכוון יצא ידי חובה בדיעבד.
ב. מותר לקרא את המגילה ברמקול, כדי להגביר את קולו של הבעל קורא. אך מי שאינו שומע ללא הרמקול – אינו יוצא ידי חובה. ואין יוצאים ידי חובה בקריאה ברדיו או בטלפון.
ג. אם הקורא טעה בדבר שאינו משנה את המשמעות – לא צריך להחזיר אותו. אך בדבר שמשנה את המשמעות – יש להחזיר אותו, עד שיקרא במדויק.
ד. מי שיש לו מגילה כשרה, ואינו יודע לקרא בטעמי המגילה, ואין מי שיקרא לו – יכול לקרא לכתחילה בלי טעמים, אך ידייק לקרא לפי סימני הפיסוק של הטעמים, בכדי לשמור על משמעות הכתוב.