שולחן ערוך

  • אורח חיים - סימן תרצה
    דין סעודת פורים
סעיף ב :
חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי:
הגה:
ויש אומרים דאין צריך להשתכר כל כך, אלא שישתה יותר מלימודו (כל בו) ויישן, ומתוך שיישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי (מהרי"ל). ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים. ואין להתענות בפורים מלבד תענית חלום, ועיין לעיל סימן תקס"ח וסימן תק"ע. יש שנהגו ללבוש בגדי שבת ויום טוב בפורים וכן נכון (מהרי"ל). ונוהגים לעשות סעודת פורים לאחר מנחה, וערבית יתפללו בלילה, ומתפללים מנחה תחילה בעוד היום גדול. ורוב הסעודה צריכה להיות ביום (מנהגים), ולא כמו שנוהגין להתחיל סמוך לערב ועיקר הסעודה היא ליל ט"ו. וכשחל פורים ביום ששי, יעשו הסעודה בשחרית משום כבוד שבת (מנהגים). ומי שרוצה לעשותה תמיד בשחרית הרשות בידו (ת"ה). יש אומרים שיש לאכול מאכל זרעונים בפורים, זכר לזרעונים שאכל דניאל וחביריו בבבל (כל בו). טוב לעסוק מעט בתורה קודם שיתחיל הסעודה, וסמך לדבר, "ליהודים היתה אורה ושמחה" (אסתר ח טז), ודרשינן: אורה זו תורה (מהרי"ב). וחייב במשתה ושמחה קצת בשני ימים, י"ד וט"ו (מנהגים), וכן נהגו. ויש אומרים דאם הזיק אחד את חבירו מכח שמחת פורים, פטור מלשלם (ת"ה סי' ק"י), ועיין בתרומת הדשן בדיני נזיקין:
עץ אר"ז

א. מצוה לשתות יין בסעודת פורים, ואסור להשתכר עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. אלא ישתה מעט יותר מהרגיל.

ב. נוהגים להתפלל מנחה גדולה בפורים, ולאחריה לאכול את הסעודה, ולמשוך אותה לתוך הלילה, ואחר כך להתפלל ערבית. ועיקר הסעודה צריך להיות ביום.

ג. ראוי להכנס לסעודת פורים מתוך דברי תורה, ולומר דברי תורה על השולחן, שכך דרשו חז"ל: "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר. אורה - זו תורה".

ד. יש נוהגים לאכול אורז וקטניות בפורים, זכר לדניאל חנניה מישאל ועזריה ואסתר, שמסרו את נפשם כדי לאכול מזון כשר, אף שהיו בארמונו של מלך בבל.

ה. אם פורים חל להיות ביום שישי, אוכלים את הסעודה בסוף הבוקר, מפני כבוד השבת, כדי שיוכל אדם להתכונן לשבת וכדי שיוכל לאכול סעודת שבת. ואין להתחיל את הסעודה אחר הצהריים ולמשוך אותה לתוך הלילה.

ו. ראוי ללבוש בגדי שבת בפורים, ולא ללבוש בגדי חול. 

ז. אין לצום בפורים ואף לא בשושן פורים [גם לעושים פורים בי"ד], אלא תענית חלום. ומי שצם תענית חלום בפורים, צריך לצום לאחר שושן פורים יום נוסף, לכפר על כך שצם בפורים.

ח. מי שהזיק מתוך שכרות חייב לשלם. אך ביישוב בו יש תקנה של אנשי הישוב, שהמזיק מתוך שמחת פורים פטור מלשלם - פטור. ומכל מקום אין היתר להזיק או לעשות שום איסור שבעולם בפורים.