סעיף
כז :
קידש אשה והלכה למדינה אחרת ובאו עדים והעידו שמתה, ונשא את אחותה, ואחר כך נודע שלא מתה, אסור בשתיהן וצריכות שתיהן גט ממנו, וכל הדרכים השנויים בפרק האשה רבה ובפרק הזורק נוהגין בהם. ואם מתה אחת מהן, מותר בחבירתה. אבל אם הלכה אשתו הנשואה למדינה אחרת ובאו עדים והעידו שמתו, ונשא אחותה, ואחר כך נודע שלא מתה, אין אחותה צריכה ממנו גט, ואשתו מותרת לו, ומותר בקרובות שניה ושניה מותרת בקרוביו, ואם מתה ראשונה מותר בשנייה. וכן שאר העריות שנשאן בחזקת היתר ונמצאו ערוה, אינן צריכות גט, שאין קידושין תופסין בעריות (וכן כל זנות שמזנה עם הקרובות הנאסרות עליו מחמת אשתו, אין אוסרין אשתו עליו ומותר בקרובות שנייה (טור). ומיהו אם הקרובה רגילה לבא אצלו על ידי אשתו, כופין אותו לגרש אשתו (הגהות אלפסי שם)) . ומפני מה הצריכו אחות ארוסתו גט? שמא יאמרו: תנאי היה באירוסין וכדת נשא אחותו; והואיל ויצאה אחותה בגט, אחותה שהיא ארוסתו הראשונה אסורה, כדי שלא יאמרו: נשא אחות גרושתו. אבל כשהלכה אשתו הנשואה אין לחוש לכך שיאמרו תנאי היה לו בנישואין, דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, הילכך כולי עלמא ידעי דנישואי שנייה אינם כלום: