סעיף
לד :
וכן האשה שהעיד לה אחר שטבע בעלה במים שאין להם סוף ולא עלה ואבד זכרו ונשתכח שמו, הרי זו לא תנשא על עדות זו כמו שנתבאר (ואפילו התירוה בית דין ולא נישאת לא תינשא) (ריב"ש סי' שע"ט) , ואם נישאת לא תצא:
הגה:
ודוקא שנישאת על פי חכם, או בטעות שסברה שהיא מותרת, אבל אם נישאת בעבריינות תצא (תשובת מהר"ם הביא מרדכי סוף יבמות). וכל זה דוקא במי שהעידו עליו שטבע ממש במים שאין להם סוף, אבל מי שהעידו עליו שהיה בספינה שנשברה בים או כדומה לזה, או אפילו שטבע, רק לא העידו ששהה במים כדי שתצא נפשו, תצא. ואפילו העיד סתמא שטבע, חוששין שמא קרא לדברים כאלו טביעה, שכן דרך העולם לקרוא לדברים אלו טביעה, ותצא, אלא אם כן העיד בפירוש שנטבע ממש ושהה כדי שתצא נפשו (ב"י בשם תשובת הרמב"ן סימן קכ"ח) . ואפילו היה הכותי שהסיח לפי תומו ואמר: טבע פלוני, ונישאת על פיו, הרי זו לא תצא. וחכם שהורה להשיאה לכתחילה (במים שאין להם סוף) מנדין אותו: