סעיף
נו :
האשה שהלך בעלה למדינה אחרת ובאו ואמרו לה מת בעלך, ונישאת ואחר כך בא בעלה, לא שנא נישאת על פי עד אחד או על פי שנים עדים (אפילו לא נבעלה) (הרא"ש והריב"ש והריטב"א ונ"י סימן תק"ח) , תצא מזה ומזה, וצריכה גט משניהם, ואין לה כתובה משניהם (אפילו החזירה הראשון) (הגהות אלפסי) ולא פירות שאכלו מנכסי מלוג שלה, אף על פי שאינם חייבים בפרקונה. ודווקא שאכל השני קודם שבא הראשון, אבל מה שאכל אחר שבא הראשון צריך להחזיר. ואינו חייב ליתן הבלאות מנכסי צאן ברזל שלה, והוא שבלו לגמרי, אבל מה שיש מהם בעין נוטלתן. ואם נטלה מזה או מזה כתובה או פירות, צריך להחזיר. ודוקא שנטלה מהשני אחר שבא הראשון, אבל אם נטלה ממנו קודם שבא הראשון אינה צריכה להחזיר. ושניהם אינם מטמאים לה אם הם כהנים, ואינם זכאים במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה, ונפסלה מהכהונה ומהתרומה ומהמעשר אם היא בת לוי (אבל בעלה הראשון יורשה אם מתה) (ב"י והמ"מ) . מתו, אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מיבמין. והוולד מהשני הוא ממזר מהתורה אם הולידה עד שלא גרשה הראשון, אבל אם לא הולידה אלא אחר שמת ראשון או גירשה, אין הוולד משני אלא ממזר דרבנן. ואם בא עליה (הראשון) קודם שגירש השני, הוולד שיוליד ממנה ממזר מדבריהם: