סעיף
א :
הבא על אחת מן העריות דרך איברים, או שחיבק ונישק ונהנה בקירוב בשר, הרי זה לוקה וחשוד על העריות.
הגה:
הבא עליה בין כדרכה בין שלא כדרכה, כיון שהערה בה, היינו שהכניס העטרה, חייב עליה מיתה או כרת. ואין צריכים לראות כמכחול בשפופרת, אלא משיראו העדים אותם דבוקים זה בזה כדרך המנאפים – נהרגים על זה, והאשה נאסרת על בעלה. אשה גדולה שבא עליה קטן פחות מבן ט' שנים, אינה חייבת מיתה על ידו. ונראה לי דהוא הדין אינה נאסרת על בעלה. ולכן כתב הרב בעל הטורים הרבה דינים אימתי חייבים מיתה או לא, נפקא מינה בזמן הזה באיזה ביאה אשה נאסרת על בעלה. ועיין בפנים.
אשה פחותה מבת שלש אין ביאתה ביאה, דכל פחותה משלש שנים אין ביאתה ביאה ובתוליה חוזרין (בהגהות דיבמות), אפילו נתעברו השנים – בתוליה חוזרין (דברי הרב מהירושלמי) :