סעיף
ד :
אמר לה הרי את מקודשת ולא אמר לי אינה מקודשת וכן עיקר (תשו׳ הרא״ש) אבל יש מחמירין ואומרים דהוי קדושין (תמצאם בתשובת הרשב״א ורמב״ן והרא״ש כלל ל״ו) ואם היה מדבר עמה על עסקי קדושין הרי זו מקודשת. ואם קידש תחילה אשה אחת קדושין גמורים ואמר לאחרת בפניה תהא מקודשת ולא אמר לי, ידים מוכיחות (פי׳ כמו שהאוחז בבית יד הכלי מושך עמו הכלי עצמו כן אלה הדברים מוכיחין שמושכין אחריהם לשון לי) נינהו וחוששין לקדושין: