סעיף
ט :
קדשה בכסף פחות משוה פרוטה, אף על פי ששלח לה סבלונות (פירוש דורונות, כי הוא לשון סבל ומשא, ונמצא משא בלשון מתנה, כמו "וישא משאת" (בראשית מג, לד)) אחר כך, אין חוששין ששלח אותן סבלונות לשם קדושין. אבל אם קדשה בפחות משוה פרוטה, ואחר כך בא עליה סתם בפני עדים, צריכה גט, שודאי בעל לשם קדושין.
הגה:
הוא הדין קטן שקדש ונתגדל אצלה, צריכה גט, דודאי בעל כשהגדיל לשם קדושין (טור סימן מ"ג ותשובת הרא"ש כלל ל"ה). ודוקא בכהאי גוונא, שכל אדם יודע דאין קדושי קטן או בפחות מפרוטה כלום, ולכן בעל לשם קדושין. אבל במקום דאיכא למיטעי, צריך קדושין אחרים (תשובת מימוני סוף נשים), כמו שנתבאר סימן זה סעיף ד' :