סעיף
ט :
העושה שליח לקדש לו אשה פלונית, והלך שליח וקדשה לעצמו -- הרי זה מנהג רמאות; ומה שעשה עשוי, אם לא קדשה במעות המשלח. אפילו אמר לה תחלה: פלוני שלחני לקדשך לו ובשעת קדושין אמר לה: הרי את מקודשת לי, הרי זו מקודשת לשליח (טור) . ודוקא שהאשה שמעה והבינה יפה קודם קבלת הקדושין, שאמר: הרי את מקודשת לי, דאם לא כן אדעתא דמה שאמר לה בתחלה לקדשה לפלוני קבלה הקדושין.
הגה:
אבל אם טעה השליח ואמר: מקודשת לי -- אין כאן בית מחוש, דהקדש בטעות לא הוי הקדש. ונאמן השליח לומר דטעה . ויש מי שמחמיר להצריכה גט: