שולחן ערוך

  • אבן העזר - סימן לה
    דיני שליחות לקדושין
סעיף טו :
לא הוחזק השליח בעדים, הוא אומר: לעצמי קדשתי, והיא אומרת: לראשון -- השני כאומר לאשה "קדשתיך" והיא אומרת "לא קדשתני", שהוא אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו; היא כאומרת לראשון "קדשתני" והוא אומר "לא קדשתיך". אמרה: איני יודעת -- חזקה לשני.
הוחזק השליח בעדים, הוא אומר: לעצמי, והיא אומרת: לראשון -- חזקה לראשון. ואפילו הכי השני אסור בקרובותיה (המגיד משנה בשם הר"א) . אמרה: איני יודעת -- שניהם נותנים גט; ואם רצו, אחד נותן גט ואחד כונס.
הגה:
ויש אומרים, דאף אם הוחזק השליחות, אם השליח אומר שחזר משליחותו, אינה מקודשת לראשון. וכן אם לא הוחזק השליחות והמשלח אומר שעשאו שליח, הוא אסור בקרובותיה (טור בשם הרא"ש). מיהו, אם אחר כך חזר השליח ואמר: סבור הייתי שקדשתי לעצמי, ונזכרתי שקדשתיה לשולחי, יש לסמוך אסברא הראשונה (הגהות מרדכי דקדושין בשם תשובת מוהר"ם).
שליח שאמר: קדשתיה למשלח, והיא אומרת: לא קדשתני, המשלח אסור בקרובותיה על פי השליח :