שולחן ערוך

קדשה אביה בבקר וקדשה עצמה בערב, ושניהם ביום שנשלם בו ששה חדשים של ימי נערות, ובדקוה ומצאוה בוגרת, מחזיקים אותה בחזקת בוגרת וקדושי האב אינם כלום. ויש מי שאומר, דאפילו אינה מכחישתו לומר שבאו הסימנים בבקר. ויש מי שאומר, דדוקא מכחישתו, אבל באינה מכחישתו צריכה גט משניהם: