סעיף
יא :
קטנה או נערה שקדשה עצמה בלא דעת אביה, או נשאת, אינו כלום. ואפילו מיאון אינה צריכה. ואפילו שדכה אביה תחלה. ואפילו נתרצה האב בפירוש אחר הקדושין. ויש אומרים שאם נתרצה האב כששמע, הוו קדושין משעת שמיעה, אפילו אם לא שדך; ואפילו אם לא נתרצה מיד כששמע, אלא שתק ולא מחה ואחר כך נתרצה, הוכיח סופו על תחלתו והוו קדושין משעת שמיעה, אפילו נתאכלו המעות קודם שמיעה.
הגה:
ויש אומרים דאם נתאכלו המעות קודם, לא הוי קדושין (מרדכי פרק האיש מקדש בשם רשב"ם וראבי"ה וראב"ן) . במה דברים אמורים, כשלא מחתה היא או אביה קודם שנתרצה, אבל אם מחתה היא או אביה קודם שנתרצה, לא הוו קדושין אפילו נתרצה האב אחר כך.
הגה:
ויש אומרים דאם שמע האב ושתק ולא מחה מיד, הוי כאלו נתרצה (שם). ואם לא שמע האב, או שהלך למדינת הים ונתגדלה הבת ושתקה ולא מחתה, גדלו הקדושין עמה וצריכה גט (ריב"ש סימן תע"ט). ויש אומרים דבעינן שבעל אחר שנתגדלה (הרשב"א סימן אלף רי"ט). ויש להחמיר כסברא הראשונה :