סעיף
יח :
על מנת שאראך מנה, אינה מקדשת עד שיראנה מנה שלו. ואפלו הראה לה מנה שיש לו בעסקא מאחרים, אינה מקדשת.
הגה:
ויש אומרים דאפלו הגיע מחלקו מן הרוח מנה, אינה מקדשת, מאחר שעדין לא חלקו (ר"ן פרק האומר). הראה לה מנה משלו, והיא משעבדת לבעל חוב, מקדשת (ר"י בשם הרמ"ה). לא היה לו בשעת קדושין, והרויח אחר כך והראה לה, יש אומרים דמקדשת (טור). אבל באומר לה: על מנת שיש לי, לכלי עלמא בכהאי גונא אינה מקדשת (סברת הרב), ולא חישינן דילמא מראה לה בתר הכי למהוי ספק קדושין (טור). אמר לה: על מנת להביא לה מאתים זוז, דינו כמו בעל מנת שאראך מנה, וצריך להיות משלו (הרשב"א בתשובה, הובאה בבית יוסף) :