שולחן ערוך

סעיף כד :
על מנת שאני עשיר, ונמצא עני, או עני ונמצא עשיר; על מנת שאני כהן ונמצא לוי, או לוי ונמצא כהן; נתין ונמצא ממזר, או ממזר ונמצא נתין; בן עיר ונמצא בן כרך, בן כרך ונמצא בן עיר; על מנת שביתי קרוב למרחץ ונמצא רחוק, רחוק ונמצא קרוב; על מנת שיש לי שפחה או בת גדולה או אופה ואין לו, על מנת שאין לו ויש לו; על מנת שיש לו אשה ובנים ואין לו, על מנת שאין לו ויש לו; בכל אלו, או שאמר: התקדשי לי בכוס זה של יין ונמצא של דבש, או דבש ונמצא מים, כגון שהיה מכסה ולא הכירה בו עד אחר כך, בכל אלו והדומה להם, אפלו אמרה: בלבי היה להתקדש לו אפלו לא יתקים התנאי, אינה מקדשת, לא שנא אם קבלה היא הקדושין, לא שנא אמרה לשליח לקבלם בתנאי ושנה השליח. וכן אם היא הטעתו, אפלו אמר: בלבי היה לקדשה אף על פי שהטעני, אינה מקדשת.
הגה:
אלא אם כן אמרה כן בפרוש בשעת הקדושין ושמע הבעל ושתק (טור). וכן אם היא הטעתו (ואמר בפרוש ואף על פי שלא יהיה כן), קדושיו קדושין .
אבל אם כנסה סתם ואמר: כסבור הייתי שהיא כהנת, והיא לויה, או לויה והיא כהנת, עשירה והיא עניה, עניה והיא עשירה, הרי זו מקדשת: