סעיף
ט :
ישראל מומר שקדש, קדושיו קדושין גמורים. וצריכה ממנו גט. ואפלו זרעו שהוליד משהמיר, אם קדש אותו זרע ישראלית, קדושיו קדושין. ודוקא שהולידו מישראלית, אפלו ממרת. אבל אם הולידו מן הגויה, דינו כגוי, אפלו היה המוליד ישראל שאינו מומר.
הגה:
אבל ישראלית ממרת שיש לה זרע עם הגוי, שקדש, קדושיו קדושין (מרדכי סוף החולץ) :