סעיף
ב :
האדנא, נהגו בכל מלכות ארץ ישראל ומצרים ותוגרמה שלא לחוש לסבלונות, זולתי בקונסטנטינא שחוששין להם.
הגה:
היה מנהג בעיר, ונתבטל, הולכין אחר עכשו (ריב"ש סימן ה'). לא היה מנהג בעיר, כגון שהיא עיר חדשה, נדון כמחצה על מחצה (הר"ן פ"ב דקדושין). ויש אומרים דיש להחמיר אפלו במקום דכלי עלמא מסבלי והדר מקדשי, אם לא שיש עוד צד התר אצל זה (תרומת הדשן סימן ר"ז ובפסקיו סימן ע"ד). ונראה לי, דאם החתן אמר שלא שלח רק לסבלונות בעלמא, לכלי עלמא ליכא למיחש בכהאי גונא. וכן מעשים בכל יום, לפעמים חוזרים בשדוכים, והסבלונות חוזרים, ולא נהגו להצריכה גט הואיל והוא במקומות בזמן הזה דכלי עלמא מסבלי והדר מקדשי, והחתן אינו אומר ששלח לשם קדושין :