שולחן ערוך

  • אבן העזר - סימן נג
    דין הפוסק לבנו או לבתו, אם קנו. ודין אם נפלה לפני היבם, ודין מתה הבת
סעיף ב :
יש מי שאומר, שהפוסק לבתו כגון שאמר בשעת קדושין: כך וכך אני נותן לבתי, קנתה הבת לענין שאם נתיבמה לא מצי למימר: לאחיך הייתי רוצה לתן, שהרי לבתו פסק ולא פקעו הקדושין שמכחם יבמה אחיו: