סעיף
יג :
הסועד בבית חתנים, משיתחילו להתעסק בצרכי סעדת נשואין ולהכינה, עד שלשים יום אחר הנשואין, מברך: "נברך שהשמחה במעונו שאכלנו משלו"; אם היו עשרה, מברך: "נברך אלהינו שהשמחה במעונו" וכו', והם עונים: "ברוך אלהינו שהשמחה" וכו'; וכן סעדה שעושים אותה אחר הנשואין, מחמת הנשואין, עד שנים עשר חדש, מברך: "שהשמחה במעונו". ומכל מקום נראה, דאף לאלמון שנשא אלמנה אומרים: שהשמחה במעונו, בשלשה ימים שהוא שמח עמה:
עץ אר"ז
מרן כתב כאם בשו"ע עאשר לו 'והאדנא ערבה כל שמחה, ואין אומרים: "שהשמחה במעונו", אלא בשבעת ימי המשתה' אבל עמדה זו לא רק ש היא סותרת תלמוד ערוך, אלא שעוד היא דעת יחיד, לכן איננה הלכה, ומותר בשופי לברך שהשמחה במעונו בכל סעודה הנעשית מחמת נישואים כל שניםצ עשר חודש.
