סעיף
א :
אסור להתיחד עם הכלה קדם שיכתב לה כתבה; ויש מקלין ומתירין להתיחד בלא כתבה, ובלבד שלא יבעל (הר"ן ריש כתבות) ; והבעל נותן שכר הסופר. ואפלו אם ירצה ליחד לה כתבתה במעות, או בשאר מטלטלין, אין שומעין לו, אלא צריך שיכתב לה שטר על עצמו בדמי הכתבה ויהיו כל נכסיו משעבדים לה, או שיעידו עליו עדים ויקנו מידו שהוא חיב לה, מנה או מאתים.
הגה:
ויש אומרים דאין לסמך אעדים רק בשעת הדחק, ומיד שיש לו פנאי לכתב, צריך לכתב, כל שכן שאין לסמך עליהו לכתחלה (כן משמע מלשון הטור, וכן כתבו מהרי"ק שרש ס"ד ומרדכי ריש כתבות), וכן ראוי להורות. העמיד לה ערב קבלן בעד כתבתה, והתנה שהוא יהא פטור ממנה, אסור, עד שיהא שעבודה עליו, שלא תהא קלה בעיניו להוציאה (בית יוסף בשם הרשב"א בתשובה ח"ב סי' נ"ח). ועין בחשן המשפט סימן ס' אם יוכל לשעבד עצמו בכתבתה בנכסים שלא באו לעולם. ואין לעדים לחתם הכתבה אלא לאחר שקבל החתן קנין לפניהם (דברי הרב). ויש מקומות שמקלין בזה (מרדכי פ"ב דגטין); וכן שיש עדים חותמים על הכתבות שקראו תחת החפה, אף על פי שהם לא שמעו הקריאה; אף על פי דלא שפיר עבדי, אין לשנות מנהגן, שלא להוציא לעז על כתבות הראשונות (אור זרוע) :