שולחן ערוך

היה חולב בביתו וישראל יושב מבחוץ, אם ידוע שאין לו דבר טמא בעדרו -- מותר, אפילו אין הישראל יכול לראותו בשעה שהוא חולב.
היה לו דבר טמא בעדרו וישראל יושב מבחוץ והעובד כוכבים חולב לצורך ישראל אפילו אינו יכול לראותו כשהוא יושב אם יכול לראותו כשהוא עומד מותר, שירא שמא יעמוד ויראהו; והוא שיודע שחלב טמא אסור לישראל.
ולכתחילה צריך להיות הישראל מתחילת החליבה ויראה בכלים שלא יהיה בכלי שחולבים בו דבר טמא. ונהגו להחמיר שלא יחלוב בכלי שדרכו של עובד כוכבים לחלוב בו שמא נשארו בו צחצוחי חלב של עובדי כוכבים.: מיהו, בדיעבד אין לחוש לכל זה. ושפחות שחולבות הבהמות בבית ישראל או בדיר שלהם, בכל מקום שאין בית עובד עכו"ם מפסיק ואין לחוש לדבר טמא -- מותר אפילו לכתחילה להניח אותם לחלוב, אף על פי שאין שם ישראל, דמאחר שהוא בבית ישראל או בשכונתו אין לחוש לדבר טמא. אבל אם בית עכו"ם מפסיק צריך להיות ישראל שם כאילו חולבות בבית עכום. ואפילו ישראל קטן או קטנה מועילים דעכו"ם מרטט לפניהם. ואם חלבו עכו"ם מקצת בהמות ולא היה שם ישראל ואחר כך בא ישראל אל האחרים, עכשיו בזמן הזה שאין חלב טמא מצוי כלל -- מותר. מיהו אם לא בא שם הישראל עד אחר שנחלבו כולם הווי כחלב שחלבו עכו"ם דאסורא אף על פי שאין דבר טמא בעדרו. חלב של עכום אוסר את הכלים שנתבשלה בהם כשאר איסור אף על פי שהינו רק ספק שמא עירב בו דבר טמא. וכן גבינותיהם. אבל לא חמאה שלהם. אפילו במקום שנהגו בה איסור אינה אוסרת כלים שנתבשלה בה ולא תערובות שלה שאם נתערבה בהיתר הכל שרי. כדלעיל לגבי פת של עובדי כוכבים. ועיין לעיל סימן קי"ב (תשובות מהרי"ל ל"ח ואו"ה שם). חלב של עובד כוכבים שנאסרה אינו מועיל אם יעשו אח"כ גבינה או חמאה ממנה, אלא נשארת באיסורה וכל מה שיעשו ממנה אסור (מרדכי מא"מ ואגודה שם ושובת מהר"ם סימן רי"ו ואו"ה ורשב"א וב"י, ונ"ל שכן דברי הרמב"ם דלא כהרב המגיד) :