סעיף
ג :
כמה מזונות פוסקים לאשה, לחם שתי סעדות בכל יום, ופרפרות לאכל בה הפת, ושמן לאכילה ולהדלקת הנר, ומעט יין לשתות, אם היה מנהג המקום שישתו הנשים יין, ואם היתה מינקה נותנים לה יין (טור) ; ובשבת שלשה סעדות ובשר או דגים; ונותן לה בכל שבת מעה כסף לצרכיה; ונותנין לה עץ לבשל מאכלה (הר"ן פרק אף על פי) . במה דברים אמורים, בעני שבישראל; אבל אם היה עשיר, הכל לפי עשרו. צמצמה והותירו מאלו המזונות, הוא של בעל (טור) .
ואם היה עני ביותר ואינו יכול לתן לה אפלו לחם שהיא צריכה, כופין אותו להוציא.
הגה:
ותהא כתבתה עליו חוב עד שימצא ויתן (טור בשם הרמב"ם). ויש אומרים שאין כופין אותו להוציא, מאחר שאין לו (ר"י בשם רבנו תם). מי שאין לו מזונות אלא חד יומא, חיב לזון מנה את אשתו או למיכל בהדה (טור בשם הרמ"ה). ויש אומרים עוד, דחיב להשכיר עצמו כפועל ולזון אשתו (טור בשם ר' אליה ומוהר"ם בשם רבי' שבצרפת). היה לו קרקעות, הרשות ביד האשה לקח מזונותיה מפרות הקרקעות או מגוף הקרקעות, או צריך למכרן (רשב"א סימן תת"ץ) :