סעיף
ב :
האשה שמנעה בעלה מתשמיש, היא הנקראת "מורדת"; ושואלין אותה מפני מה מרדה, אם אמרה: מאסתיהו ואיני יכולה להבעל לו מדעתי, ודוקא שמבקשת גט בלא כתבה, אבל אם אומרת: יתן לי גט וכתבתי, חישינן שמא נתנה עיניה באחר, ויש לה דין מורדת דבעינא ומצערנא ליה (בית יוסף בשם תשובת הר"ן וכן פרש"י בגמרא) , אם רצה הבעל לגרשה אין לה כתבה כלל, ותטל בלאותיה הקימים, בין מנכסים שהכניסה לבעלה ונתחיב באחריותן, בין נכסי מלוג שלא נתחיב באחריותן, ואינה נוטלת משל בעלה כלום, ואפלו מנעל שברגליה ומטפחת שבראשה שלקחם לה, פושטת ונותנת, וכל מה שנתן לה מתנה מחזרת אותו.
הגה:
ויש אומרים דאף מנכסי צאן ברזל אינה נוטלת אלא מה שתפסה. ויש אומרים דאפלו נכסי מלוג אינה נוטלת אלא מה שתפסה (בית יוסף בשם תשובת הר"ן שכן כתב בשם הרשב"א) . ואם מרדה מתחת בעלה כדי לצערו, ואמרה: הריני מצערת אותו בכך, מפני שעשה לי כך וכך, או מפני שקללני, או מפני שעשה עמי מריבה וכיוצא בדברים אלו, שולחין לה מבית דין ואומרים לה: הוי יודעת שאם את עומדת במרדך, אפלו כתבתיך מאה מנה הפסדת אותם. ואחר כך מכריזין עליה בבתי כנסיות ובתי מדרשות, בכל יום, ארבע שבתות זו אחר זו, ויש אומרים דאין צריך להכריז בכל יום, אלא ארבע שבתות ממש, (הר"ן והגהות מימוני, וכן משמע לשון הטור), וכן נראה לי עקר , ואומרים: פלונית מרדה על בעלה. ואחר ההכרזה שולחין לה בית דין פעם שנית: אם את עומדת במרדך הפסדת כתבתיך, אם עמדה במרדה ולא חזרה, נמלכין בה ותאבד כתבתה, ולא יהיה לה כתבה כלל; ואין נותנים לה גט עד שנים עשר חדש; ואין לה מזונות כל שנים עשר חדש, ואפלו היא מעברת (בית יוסף בשם תשובת הרשב"א); ומעשה ידיה שלה, אבל נוטל פרות (טור) .
ואם מתה קדם הגט, בעלה יורשה וחיב בפדיונה וקבורתה (טור). ולאחר שנים עשר חדש אין לבעל עליה כלום, וכן היא עליו; מאחר שאבדה הכתבה, אין לה כל תנאי כתבה, מאחר שיוכל לגרשה בלא כתבה והוא מעכבה מרצונו (דברי הרב וכן משמע במהרי"ן סימן כ') . כסדר הזה עושין לה, אם מרדה כדי לצערו.
ולאחר שנים עשר חדש לא מהני חזרתה, אלא אבדה כתבתה, ואם רוצה לקימה, צריך לכתב לה כתבה אחרת. אבל תוך שנים עשר חדש יכולה לחזר בה, ויש לה כתבה. ואם מת תוך שנים עשר חדש, יש לה כתבה מן היורשים (כל זה בהר"ן פרק אף על פי). ואם רוצה לגרשה תוך שנים עשר חדש נותן לה צאן ברזל שלה, וכתבתה וכל מה שכתב לה (בית יוסף בשם תשובת הרשב"א). ויש אומרים דבזמן הזה שאין נושאין שתי נשים, לא משהינן לה שנים עשר חדש אם רוצה לגרשה, ואם אינה רוצה, מתירין לו לשא אחרת (מרדכי סוף אף על פי בשם ראב"ן). ויש חולקין שאין להתיר לו לשא אחרת (שם בהגהת ותשובת הרשב"א סימן תת"ס ומהרי"ק שרש ס"ג), וכן עקר. ודוקא בנשואה, אבל ארוסה המורדת על בעלה ואינה רוצה להכנס לו, יגרשנה בעל כרחה, או ישא אחרת, ומתירין לו (שם). ונראה לי, דוקא תוך שנים עשר חדש, אבל לאחר שנים עשר חדש אם הוא רוצה לגרש צריכה לקבל ממנו בעל כרחה, או מתירין לו לשא אחרת, דאין כח ביד האשה לעגנו לעולם, וכן נראה לי (להורות). ויש אומרים דאפלו תוך שנים עשר חדש אם עבר ונשא אחרת מחמת מרידתה, אין כופין לגרש (מהרי"ק שרש כ"ט) .
ואפלו היתה נדה או חולה שאינה ראויה לתשמיש. ואין חלוק בין התחילה למרד קדם חליה או אחר כך (הר"ן פרק אף על פי, וכן משמע במרדכי בשם ראבי"ה והגהות אלפסי), ויש חולקין (שם בשם מוהר"ם).
ואפלו היה בעלה מלח שעונתו לששה חדשים, ואפלו יש לו אשה אחרת. וכן ארוסה שהגיע זמנה לנשא, ומרדה כדי לצערו ולא נשאת, הרי זו מורדת מתשמיש. ויש אומרים שגם יבמה שלא רצתה להתיבם כדי לצערו, כסדר הזה עושין לה: