סעיף
ד :
היה עליה מלוה על פה ואחר כך נשאת, אינה נגבית מהבעל, דמלוה על פה אינו גובה מהלקוחות.
הגה:
מיהו, אם המעות שהלוה בעין, חיב לשלם (ר"י והמרדכי). ואם בא המלוה קדם שנשאה ורוצה למחות נשואיה עד שתפרעהו ושלא יפסיד שלו, הדין עמו, ואף על פי שעדין לא הגיע זמן הפרעון (בית יוסף בשם נמוקי יוסף) . אבל אם היה עליה מלוה בשטר, גובה מנכסים שהכניסה לבעלה.
קהל שעשו ביניהם תקנות בקנסות, ועברה אשה על התקנה, בעלה חיב לשלם (ב"י סי' ע' בשם ת"ה סי' רפ"ב) :