סעיף
א :
הכתבה הרי היא כחוב שיש לו זמן, ואינה נגבית אלא לאחר מיתת הבעל, או אם גרשה. הגה: והוא הדין מה שקבל בנדוניא. ועין לעיל סימן ס"ו סעיף י"א.
הגה:
כתב לה מתנות, הם נגבות מחיים; מיהו, אם דרך המקום לכתב כן לכבוד בעלמא ושלא לגבותן מחיים, הולכין אחר המנהג (במישרים בשם גאון, ודלא כרשב"א). ולא יוכל האב להתנות על בתו בשום דבר לאחר שנשאת, אבל אם הוא משיאה יכול להתנות על מתנותיה לשנות מן המנהג קדם שנשאת, כפי רצונו. ועין בחשן המשפט סימן צ"ז סעיף כ"ד :