סעיף
א :
אם פטרה הבעל משבועה, גובה כתבתה בלא שבועה. וכפי לשון הפטור היא נפטרת. כיצד, כתב: נדר ושבועה אין לי עליך, אינו יכול להשביעה שום שבועה; אבל משביע את יורשיה, אם גרשה ומתה יורשיה נשבעים שבועת היורשים; ואת הבאים ברשותה, כגון אם מכרה כתבתה לאחרים ונתגרשה ומתה, והלקוחות תובעים כתבתה, נשבעים: שלא פקדתנו. ואם היא עדין קימת, לא יגבו הלקוחות אלא אם כן תשבע היא שלא נפרעה.
הגה:
ועין לקמן סימן ק"ה. פטר אשתו בשעת מיתתו מן השבועה, נוטלת כתבתה בלא שבועה. אבל אם ראו אותה אחר כך מפסדת הנכסים, צריכה לשבע (מרדכי סוף הכותב). ואם יש עדים שהפסידה או נתנה לאחרים, או שהיא מודה, צריכה לשלם ואינה נאמנת לומר שבעלה צוה לה כך (תשובת הרא"ש כלל נ'). אבל אם עשאה נאמן בפרוש על כל דבר כשני עדים, נאמנת (סברת הרב) :