סעיף
א :
מי שמת, ואלמנתו או גרושתו (מרדכי פרק הכותב) באה לגבות כתבתה, ועליו בעל חוב, אם זמן של אחד מהם מקדם, ולא הניח אלא קרקע כדי לפרע לאחד מהם, מי שזמנו קודם יגבה, והאחר ידחה, בין אלמנה בין בעל חוב. ואפלו תפס המאחר, מוציאין מידו.
הגה:
היתה הכתבה מקדמת, אינה יכולה לומר: לא אגבה כתבתי עכשו רק אהיה נזונית בבית בעלי ואחר כך אגבה כתבתי, אלא נותנים לה כתבתה, והמותר לבעל חוב ועין בחשן המשפט סימן צ"ז :