סעיף
ז :
הערב לאשה בכתבתה, בענין שהוא חיב, וגרשה בעלה ואין לבעל נכסים לפרעה, לא תפרע מן הערב עד שידירנה בעלה הנאה על דעת רבים, כדי שלא יעשו קנוניא עליו. ואסור לאדם להשיאו עצה שיגרשנה כדי שתגבה הכתבה מהערב ואחר כך יחזירנה, דשמא לא ידירנה הנאה. מיהו, אם האב ערב לכלתו בעד בנו, והבן תלמיד חכם והשעה דחוקה לו ואין האב מהנהו מנכסיו, מתר להשיאו עצה זו.
הגה:
הערב לאשה בנדוניתה, וכתב בשטר כל זמן שיתבעוהו שניהם שחיב לשלם להם, ומת הבעל, אפלו הכי אשתו גובאת מה שכתב לה (ריב"ש סימן תפ"א) :