סעיף
ב :
המוכרת כתבתה לאחרים ומת הבעל בחייה, אם מתה קדם שנשבעה על כתבתה אין ללוקח ולמקבל כלום. במה דברים אמורים, כשנתאלמנה ומתה, שהיא לא היתה יכולה לפרע מן היתומים אלא בשבועה. אבל אם נתגרשה ומתה, לקוחות נשבעים שבועה שלא פקדתנו, ונוטלים. ודוקא שמתה, אבל אם היא בחיים צריכה לשבע שלא נפרעה, ואם אינה רוצה לשבע יפסידו הלקוחות. ואם אמרה שנפרעה אחר שמכרה, נאמנת, במגו שאם היתה רוצה למחל. אבל אם אמרה שנפרעה קדם המכר, אינה נאמנת: