סעיף
א :
הכותב כל נכסיו לבניו, בין זכרים בין נקבות, בין בריא בין שכיב מרע, וכתב לאשתו עמהם קרקע כל שהוא או דקל לפרותיו או פרות מחברים והם צריכים עדין לקרקע, הואיל ועשה אותה שתף בין הבנים ושתקה כשנודע לה ולא מחתה, אבדה עקר כתבתה ותוספת אבל לא נדוניתא (המגיד משנה פרק ו' מזכיה) , ואינה טורפת מנכסים אלו כלום. אבל מנכסים שיבואו לו אחר כך גובה מהם, אפלו באו לידו מאותם נכסים עצמם, כגון שמת אחד מהבנים וירשו: