סעיף
ב :
כתב לה עמהם מטלטלים בלבד, או ששיר לעצמו קרקע כל שהוא, כתבתה קימת. ולפי מה שתקנו הגאונים שכתבה נגבית מהמטלטלין, אפלו שיר מטלטלין כל שהוא, כתבתה קימת, שהרי היא אומרת: ממה ששיר אני גובה, ומתוך שתרד למה ששיר תרד לשאר נכסים ותטרף.
הגה:
מי שצוה לתת לבניו כך וכך, או לאחרים, וצוה כך לפני אשתו, ושתקה, יש אומרים שצריכה לקים (מרדכי ריש אלמנה נזונית בשם ראב"ן ובפרק מי שמת). ויש חולקים (מרדכי פרק י"ב בשם הר"ם). ולכלי עלמא אם אמרה למקצת דבריו אין, ומקצת דבריו שתקה, דלא הוי מחילה במה ששתקה, אבל במה שאמרה אין, צריכה לקים (פסקי מהרא"י סימן פ"ו). ואינה יכולה לומר שעשתה שלא תטרף דעתו (מהרי"ו סימן י"ט). ואם קבלה קנין לקים מתנותיו, ואחר כך אומרת שלא מחלה כתבתה ומה שקבלה קנין משום שהנכסים היו בידה וברשותה, הדין עמה וגובאת כתבתה (ריב"ש סימן רמ"ד) :