סעיף
א :
מי שמת והניח בת, אומדים דעתו כמה היה בלבו לתן לה לפרנסת נדוניתא ונותנים לה. ומנין יהיו יודעים אמדן דעתו מרעיו ומידעיו ומשאו ומתנו וכבודו, וכן אם השיא בת בחייו אומדים בה.
הגה:
ואם היה עשיר והעני, או ותרן ונשתנה דעתו, הולכין אחר דעתו האחרונה (טור) . ואם לא ידעו בית דין אמדן דעתו, נותנים לה מנכסיו עשור לפרנסת נדוניתה.
הגה:
וכשם שנותנין לבת פרנסה לנדוניא מנכסי האב, כך נותנים לה פרנסה מנכסי האם (נמוקי יוסף פרק יש נוחלין). ויש חולקין (מהרי"ל סימן ע"ה). יש אומרים דאף האב בחיים אין לו [להוסיף] לבתו יותר מעשור נכסים (הר"ן פרק מציאת האשה), ואין נוהגין כן :