סעיף
א :
הנושא אשה, ופסקה עמו לזון את בתה חמש שנים, חיב לזונה במאכל ובמשקה חמש שנים הראשונים שאחר הנשואין, בין אם המזונות ביקר או בזול. ואם לא זנה בהם, והוזלו המזונות, אם הוא עכב צריך לפרע לה כזמן היקר. ואם היא עכבה, אינו נותן לה אלא בזמן הזול. ואם היו בזול והוקרו, אפלו אם עכב הוא, אינו נותן לה אלא כדמי הזול: