שולחן ערוך

 : ואפלו אין לו לשלם לה הכתבה ונדוניתה, אינה יכולה לעכב משום זה הגרושין, אלא תתגרש ותתבע אותו מה שחיב לה (תשובת הרא"ש וריב"ש). וכל זה מדינא, אבל רבנו גרשם החרים שלא לגרש אשה שלא מדעתה, אם לא שעברה על דת, וכמו שנתבאר לעיל סימן קט"ו. ואפלו אם רוצה לתן לה הכתבה, אין לגרשה בזמן הזה שלא מדעתה (סמ"ק סימן קפ"ד). עבר וגרשה בעל כרחה, בזמן הזה, ונשאת, שוב אין האיש נקרא עברין (כל בו). גרשה מדעתה, ונמצא פסול בגט, יכול אחר כך לגרשה בעל כרחה (גם זה שם). נולדו בה מומין, עין לעיל סוף סימן קי"ז אם יכול לגרשה בעל כרחה. יש אומרים דבמקום מצוה יכול לגרש אשתו בעל כרחה, או מתירים לו לשא שתי נשים (מוהר"ם פדוואה סימן י"ג). וכמו שנתבאר לעיל סימן א' .
לפיכך, קטנה מתגרשת אף על פי שאין בה דעת גמורה, אפלו אם קבל אביה קדושיה שהם דאוריתא, או חרשת שנתקדשה כשהיתה פקחת, ונתחרשה; אבל אם נשתטית, ואינה יודעת לשמר עצמה, אינו מוציאה עד שתבריא, שלא ינהגו בה מנהג הפקר; לפיכך מניחה, ונושא אחרת ומאכילה ומשקה משלה, ואין מחיבים אותו בשאר כסות ועונה, ואינו חיב לרפאותה, ויש אומרים דחיב במזונותיה ורפואתה (בית יוסף בשם הרשב"א והטור בשם הרמ"ה והראב"ד), וכן פסק לעיל סימן ע' סעיף ד', וכן עקר ולא לפדותה. ואם גרשה מגרשת, והוא שתהיה יודעת לשמר גטה. ויש אומרים דאפלו בדיעבד אינה מגרשת (וכן משמע במהרי"ו סימן נ"ב); אבל בעתים שוטה ובעתים חלומה, וגרשה בעת חלימתה מפני שהיה נראה שתשאר כך, לא מהדרינן עובדא (פסקי מהרא"י סימן רט"ו). ועין לקמן סימן קכ"א סעיף ג' . ומוציאה מביתו ואינו חיב לחזר ולטפל בה: