סעיף
ד :
המביא גט ונפל ממנו במקום ששירות (פי', חבורות של אנשים הולכי ארח) מצויות, או אפלו במקום שאין השירות מצויות ובעיר שנכתב הגט החזקו שנים ששמותיהם ושמות נשותיהם שוים, אם מצאו לאלתר שראה שלא עבר שום אדם שם משעה שנפל עד שמצאו, או אפלו לא מצאו לאלתר ויש לו סימן מבהק או טביעות עין בגט, או אפלו אין לו סימן וטביעות עין בגט אלא שמצאו בכלי שהיה בו הגט ויש לו סימן או טביעות עין בכלי ויודע שלא השאילו לאחר, או שמצאו קשור בכיס או בארנקי או בטבעת שחזקת כלים אלו שאינו משאילם לאחרים, או שמצאו בביתו בין כליו, כשר, ולא חישינן שמא אחר הוא.
אבל אם אינו יודע אם עבר אדם שם, ואין לו טביעות עין וסימן בכלי ולא בגט, חישינן שמא לא זה הוא הגט שנאבד לזה, ואפלו אם עדים מעידים שהאחר שהחזק בשמו של זה לא היה בעיר כשנכתב. וכן אם ראה שעבר אדם שם, אפלו לא שכיחי שירות ולא החזקו שני יוסף בן שמעון, חישינן, אפלו היה כותי שעבר שם, אלא אם כן עדי הגט אומרים: מעולם לא חתמנו על גט אחר ששמו כשם האיש הזה.
אפלו אינן מעידים בפרוש שזה היא חתימת ידם, כגון שאין הגט עתה בפנינו, כשר, וכגון דאכא עדים דלא אתחזק אנשים ששמם כשמם של אלו העדים. אבל אם יש עדים אחרים ששמם כשם אלו, חישינן, עד שיעידו שזה היא חתימת ידם, או שיאמרו העדים: אנו מכירים הגט שיש לנו בו סימן מבהק שיש בו נקב בצד אות פלוני. ואפלו אינם אומרים הסימן עד אחר שיראו אותו.
ואם התובעו אומר הסימן, אינו מועיל, אלא אם כן יאמר אותו קדם שיראה הגט, אבל בטביעת עין אין מחזירין אותו לתובעו, שאין מועיל טביעת עין להכשירו אלא כשמוצאו אותו בעצמו שאבד לו. ואם לא החזקו שני יוסף בן שמעון ולא שכיחי שירתא, מחזירין אותו בלא סימן, אפלו שהה כדי שיעבר אדם שם.
ויש שפסקו שאם אבד ממנו במקום שאין השירות מצויות, אפלו מצאו לאחר זמן מרבה, לא חישינן שמא אחר הוא, אפלו החזקו באותו מקום שנים ששמותיהם שוים ושמות נשותיהם שוים. ואם אבד במקום שהשירות מצויות, אם מצאו מיד ועדין לא שהה אדם שם מהעוברים, או שמצאו בכלי שהניחו בו ויש לו טביעת עין בארכו ורחבו של גט שהיה כרוך, הרי הוא בחזקתו ותתגרש בו. ואם החזקו באותו המקום שנים ששמותיהם שוים ושמות נשותיהם שוים, אם אבד במקום שהשירות מצויות, חוששין שמא גט זה הנמצא של אותו האיש האחר הוא, הואיל ועבר אדם שם אף על פי שלא שהה. אבל אם לא עבר אדם שם, הרי הוא בחזקתו.
אפלו אינן מעידים בפרוש שזה היא חתימת ידם, כגון שאין הגט עתה בפנינו, כשר, וכגון דאכא עדים דלא אתחזק אנשים ששמם כשמם של אלו העדים. אבל אם יש עדים אחרים ששמם כשם אלו, חישינן, עד שיעידו שזה היא חתימת ידם, או שיאמרו העדים: אנו מכירים הגט שיש לנו בו סימן מבהק שיש בו נקב בצד אות פלוני. ואפלו אינם אומרים הסימן עד אחר שיראו אותו.
ואם התובעו אומר הסימן, אינו מועיל, אלא אם כן יאמר אותו קדם שיראה הגט, אבל בטביעת עין אין מחזירין אותו לתובעו, שאין מועיל טביעת עין להכשירו אלא כשמוצאו אותו בעצמו שאבד לו. ואם לא החזקו שני יוסף בן שמעון ולא שכיחי שירתא, מחזירין אותו בלא סימן, אפלו שהה כדי שיעבר אדם שם.
ויש שפסקו שאם אבד ממנו במקום שאין השירות מצויות, אפלו מצאו לאחר זמן מרבה, לא חישינן שמא אחר הוא, אפלו החזקו באותו מקום שנים ששמותיהם שוים ושמות נשותיהם שוים. ואם אבד במקום שהשירות מצויות, אם מצאו מיד ועדין לא שהה אדם שם מהעוברים, או שמצאו בכלי שהניחו בו ויש לו טביעת עין בארכו ורחבו של גט שהיה כרוך, הרי הוא בחזקתו ותתגרש בו. ואם החזקו באותו המקום שנים ששמותיהם שוים ושמות נשותיהם שוים, אם אבד במקום שהשירות מצויות, חוששין שמא גט זה הנמצא של אותו האיש האחר הוא, הואיל ועבר אדם שם אף על פי שלא שהה. אבל אם לא עבר אדם שם, הרי הוא בחזקתו.
הגה:
יש אומרים שאם הזכר שם העיר בגט, אין לחוש לשירות מצויות, דאין חוששין לשני עירות ששמם שוה (תשובת הרא"ש כלל מ"ה):