שולחן ערוך

קדשה אביה כשהיא קטנה, ומת, או שנשאת, אם מבחנת בין גטה לדבר אחר, דהינו שנותנים לה צרור וזרקתו, אגוז ונוטלתו, ויש אומרים דהינו משתגיע לעונת הפעוטות, דהינו בת שית או בת שבע, כל חד וחד לפום חרפה (טור) , מתגרשת על ידי עצמה. ואם אינה מבחנת, וגרשה על ידי עצמה, אינה מגרשת. אבל על ידי אביה מתגרשת, אפלו אינה מבחנת. ויש מי שחולק ואומר שכל שאינה מבחנת אינה מתגרשת אפלו על ידי אביה.