סעיף
כד :
מה שכתוב בתקון שטרות שטר הרשאה בשולח גט ממקום למקום, אין צריך, אלא לפי שכתוב בה שנותן הבעל רשות לעשות כמה שלוחים אפלו לא יחלה ולא יאנס.
הגה:
ולכן אם נאבד שטר הרשאה או נפסל, והוא שעת הדחק, נותנין הגט בלא הרשאה (מהרי"ק שרש כ"ו). והשליח נאמן על השליחות ולומר שעשאו שליח בעדים, כמו שנאמן לומר בפני נכתב ובפני נחתם ועין לקמן סימן קמ"ב סעיף ג'. אבל לכתחלה כותבין ההרשאה בדקדוק, ונזהרין שלא לכתב בה ראשי תיבות (בתקון מהר"י מינץ בשם מהרא"י). גם שלא לשנות בה בדברים הכתובים בגט, כגון אם כתוב בגט שם זנביל בב', לא יכתב בהרשאה בוי"ו (ג"ז שם), וכל כיוצא בזה. ונסח הרשאה, עין בא"ה סימן קמ"א ולמטה סעיף ל'. ושאר דינים וסדר השליחות, עין לקמן בסדר הגט. עדי הרשאה לא יהיו קרובים זה לזה, ולא לאיש ולא לאשה, ולא לעדי הגט (סדר גטין סי' ע"ג). ואם נמצאו עדי הרשאה פסולים, נתבטל כל השליחות, שהרי הם מעידים על עקר השליחות ושבפניהם עשה הבעל לשליח, ולא דמי לשאר פסולי הרשאה, כן נראה לי. ונהגו שהרב המסדר הגט מקים ההרשאה. ויש אומרים דיש לקימה בשלשה; מיהו, אם אינו נכר רק חתימה אחת, סגי (גם זה בסדר). ויש נוהגין לכתב כתב (של) [אל] מקום הנתינה, להודיע אם יש שנוי באיזה דבר בהרשאה (שם בשם מהר"ר ז"ך) :